ע"א 6439/99

תקציר

במקרה של משפחת פרח והחברה הקבלנית לבניין ופיתוח לז-רום, התגלעו שורה של מחלוקות משפטיות בנוגע לחלוקה ולבעלות על הדירות שהובטחו בחוזה קומבינציה. חיים פרח חתם על תצהיר להעניק במתנה את זכויותיו בדירה אחת לבתו תמר, אך מאוחר יותר ביטל את המתנה בשל קשיים כלכליים ואישיים. בינתיים, בנו בן ציון הגיע לחדלות פירעון של הלוואות, מה שהוביל להליכי עיקול על ידי בנק ירושלים על הדירות תמר ונינה. בית המשפט המחוזי פסק נגד הבעלות על תמר בדירה בשל היותה "חובת נתינת מתנה", ואיפשר לחיים פרח לחזור בו בשל הרעה משמעותית בנסיבותיו, וקבע כי הזכויות בדירת תמר ייטיבו עם בנק ירושלים בשל התחייבויות משכנתא קודמות. בערעור קבע בית המשפט כי חיים פרח התכוון להעניק "מתנה מיידית" בכך שהמחיש לבתו את זכויותיו החייבות בדירת תמר, ובכך ביטל את פסילתו המאוחרת. עם זאת, זכויותיה של תמר היו כפופות לחובות משכנתא קיימים לבנק ירושלים, כפי שמעידים הערות אזהרה שהונחו לפני המתנה. החששות לגבי זהות בעלי הזכויות בדירת נינה נפתרו, כאשר בית המשפט אישר כי היא שייכת לאריה פרח עקב ביטול המכירה לחיים פרח. פסק דינה של השופטת חיות, שנתמך על ידי הנשיא ברק והשופטת פרוקצ'יה, אישר חלקים מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי אך הפך את הקביעה הנוגעת לאופייה המתקפל של המתנה, והדגיש את המורכבות המשפטית והמתחים המשפחתיים השזורים בעסקאות קניין במסגרת חוזי קומבינציה.