ע"מ 51278-01-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני מדרישות ניכוי מס במקור. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים. ראשית, המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך את חשדותיו של פקיד השומה לשימוש פיקטיבי בחשבונית כדי להקטין את ההכנסה החייבת. יתר על כן, המבקש לא הציג ראיות לכאורה התומכות בטענותיו ולא סיפק הסברים מספקים לפעילותו הפיננסית. גם שיעורי הרווח שהציג המבקש בוטלו במהלך החקירה הנגדית ונותרו טענות בלבד. בנוסף, המבקש לא מיצה את הליך השומה בפני פקיד השומה, אלא בחר לפנות ישירות לבית המשפט. גם הגשת אישורי מס מחברות אחרות לא הספיקה להוכחת טענות המבקש, שכן החברות פעלו בענפים שונים עם שולי רווח משתנים. בית המשפט הדגיש כי טעותו הפוטנציאלית של פקיד השומה בקביעת שיעורי המס לחברות אחרות אינה מצביעה באופן אוטומטי על שיעור שגוי עבור המבקש. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט העדיף את עמדת פקיד השומה, המייצגת את האינטרס הציבורי בגביית מס מדויקת, במיוחד נוכח החשדות לפעילות בלתי חוקית. זאת ועוד, הבקשה ביקשה סעדים זהים בהליך העיקרי, המצדיקים זהירות וחקירה יסודית, שלא ניתנה במקרה זה. לבסוף, דרישת תום הלב אינה מתקיימת כאשר ניצבים בפני חשדות לגיטימיים לשימוש פיקטיבי בחשבונית. עד לבירור ההליך העיקרי בדבר זכאותו של המבקש לסעד, דוחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני ומורה למבקש לפצות את פקיד השומה.