ת"א 35571-10-13

תקציר

התובע, בעל קרקע המיועדת לצורכי ציבור, תובע לפנות את הנתבע שפלש לקרקע. הנתבע טוען כי יש לו זכות להחזיק בקרקע, בין אם מכוח הבעלות עליה ובין אם מכוח הסמכות לעשות כן. בית המשפט קובע כי הנתבע לא הוכיח את בעלותו על הקרקע. למרות שהנתבע מחזיק במקרקעין משנת 1992, גם תביעתו לסמכות אינה מצליחה שכן התובע לא הסכים ולא אישר את החזקתו, במפורש או מכללא. טענתו החלופית של הנתבע כי יש לאשר את החזקתו בשל שתיקת התובע מופרכת. בית המשפט מדגיש כי מקרקעי ציבור הם רבים ומפוזרים, ופעמים רבות רשויות ציבוריות אינן מודעות לפלישות. בית המשפט מוסיף ודן בסיווגה של הרשות ומגיע למסקנה כי גם אם הייתה לנתבע סמכות להחזיק במקרקעין, סמכות זו אינה בלתי חוזרת וזכותו של התובע לבטלה בכל עת מבלי לפצות את הנתבע. אשר על כן, תביעת הפינוי של התובע מתקבלת. על הנתבע לסלק את עצמו ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובע. הנתבע יישא גם בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך הדין.