דנ"א 1879/11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לדיון נוסף בפסק דין קודם בנושא החזרי מס. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי השופטת א' חיות, פסק לטובת המשיבה בזק, וקיבל את ערעורם על החלטת העותרת שלא להשיב מס ששילמה בזק. פסק הדין קיבל את טענות בזק לפיהן יש לראות בהחלטה שלא לממש אופציה להארכת תקופת חכירה כביטול מכירת זכות במקרקעין, ובכך לזכות את בזק בהחזר מס רכישה. פסק דין זה, שנתמך אף הוא על ידי השופטת מ' נאור, פירש את הדין הרלוונטי לטובת בזק, חרף קיומה של חזקה סותרת וההשלכות האפשריות על חבות המס. השופט י' עמית חלק על כך, וטען כי פרשנות החוק על פי דעת הרוב אינה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ועם משמעות המונח "ביטול" בדין הכללי. הוא הדגיש את ההבדלים בין אי מימוש אופציה לבין אי קיום תנאי השעיה, וקבע כי תקופת האופציה מגלמת יתרונות כלכליים עבור בזק ולכן יש למסות אותה בהתאם. העותרים, בערעורם לדיון נוסף, טענו כי פסק הדין הקודם יצר תקדים בעייתי, המאפשר לאירועים עתידיים להשפיע רטרואקטיבית על חבות המס וליצור אי ודאות לרשויות הציבוריות. הם גם העלו חששות מפני עסקאות פיקטיביות וההשלכות החמורות על חבות המס של המחכירים. עם זאת, בזק התנגד לעתירה בטענה כי פסק הדין אינו קובע עקרונות חדשים ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. פסק הדין דוחה את הבקשה לדיון נוסף, וקובע כי חשיבותו והשלכותיו של פסק הדין, אף שהן משמעותיות, אינן מהותיות דיין כדי להצדיק הליך חריג. פסק הדין מנומק על ידי הגישה הפרשנית לחקיקה ולפסיקה קודמת. בית המשפט מכיר בקשיים המעשיים הפוטנציאליים, אך סבור שניתן לטפל בהם בכלים המשפטיים הקיימים. בנוסף, פסק הדין מציין כי העותר יכול לתקן את החוק אם הקשיים אכן חמורים, ומדגיש כי אין להפריז בהשפעת פסק הדין. משכך, העתירה נדחית, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.