ע"א 421/61

תקציר

הפרשה, קווי דואר (תעריפי טלפון), תשי"ח-1958, סובבת סביב מחלוקת בעניין דמי התקנת טלפון. המשיב, שביקש להתקין טלפון בדירתם, חויב בתשלום נוסף מעבר לדמי ההתקנה הרגילים. תוספת זו, שנקבעה על ידי מנכ"ל רשות הדואר, חלה כאשר ההתקנה דרשה עבודות בנייה נוספות וההוצאות עלו על סכום מסוים. המשיב טען כי שכר טרחה זה נעדר בסיס משפטי, מה שהוביל לתביעה. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת המשיב, והביאו לערעור המדינה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. על פי פקודת הפרשנות, כל שינוי בתקנה חייב להתפרסם באותו אופן כמו התקנה המקורית. בעוד שלמנכ"ל שיקול דעת בבחירת שיטת הפרסום, מרגע שמתפרסמת תקנה ברשומות, יש לפרסם בה גם את כל התיקונים. יתר על כן, בית המשפט פירש את תקנות הדואר הרלוונטיות כך שהתקנת קו מרכזי ישיר, ללא קשר לדרישות הבנייה, כרוכה בתשלום סטנדרטי בלבד. קביעתו של המנכ"ל נתפסה כתיקון הכפוף לאותם כללי פרסום, שלא קוימו במקרה זה. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו כל מעשי החקיקה, לרבות חקיקת משנה, חייבים להתפרסם בפומבי, גם אם החוק מאפשר אי פרסום ברשומות. לפיכך, הקביעה, שנשמרה בסודיות, לא הייתה תקפה. משכך, נדחה ערעור המדינה, ופסק הדין של הערכאות הנמוכות יותר לטובת המשיב התקבל.