רע"א 9572/01

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין כספי בין מבקש למשיב. תחילה קבע בית משפט השלום כי המבקש חייב למשיב סכום כסף, הנובע מהלוואה בסך 47,000$ עם ריבית שלא שולמה. המבקש הודה כי קיבל את ההלוואה וביצע חלק מהתשלומים אך חלק על סכום החוב הכולל. למרות הודאות חלקיות ותצהיר משלים שהגיש המבקש, נדרש בית משפט השלום לראיות מפורטות יותר, אשר נמצאו בלתי מספיקות, והובילו לפסק דין נגד המבקש. המבקש ביקש לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עם זאת, ערעורו נדחה לאחר שלא התייצב לדיון. הוא טען כי היעדרות זו נבעה מטעות של ממש, וסבר כי נקבע לו תור לתיק אחר. בקשתו לדחות את הערעור נדחתה מחוסר הצדקה סבירה לאי הופעתו. בית המשפט העליון הדגיש את זכות הערעור החוקתית, כפי שהיא מעוגנת בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, והדגיש את זכות היסוד לגישה לבית המשפט, העשויה להיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הם הכירו בכך שאי התייצבותו של המבקש נבעה מרשלנות, וציינו כי טענותיו ראויות להתייחסות. בית המשפט החליט שדחיית ערעורו אינה מידתית, ולפיכך הערעור התקבל, ובכך הפך את דחיית בית המשפט המחוזי. עם זאת, המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪ על מנת שהתיק יידון מחדש לגופו על ידי בית המשפט המחוזי.