בג"צ 298/70

תקציר

העותר, יצואן חומרי הלבשה, קיבל מממשלת ישראל הטבות בדמות הקצבה המרבית מקרן הכותנה, וכן החזרי מס כיצואן של מוצרים פרמצבטיים. עם זאת, הרשויות הבינו כי הטבה כפולה זו הייתה טעות, והחליטו לתקן אותה. העותרת טענה כי ההטבות שקיבלה היו כדין ואין לשנותן, שכן תוכניותיה העסקיות התבססו עליהן. בג"ץ קבע כי העותרת אמנם לא הוכיחה את זכותה לקבל את שני סוגי ההטבות, אך היא זכאית לקבל את מלוא ההטבות מקרן הכותנה בגין צווים שכבר התחייבה להם, בהתבסס על הסכמת הרשויות, חוקיות התשלומים, תום ליבה של העותרת והסתמכותה על ההסדר. זאת, משום שהטעות נעשתה על ידי הרשויות, וביטול ההטבות יפגע בעסקיו של העותר. פסק הדין הפך למוחלט, וחייב את הרשויות לעיין במסמכי העותרת ולקבוע מהם הצווים שהיא מחויבת לבצע, תוך התייחסות אליהם כבעבר. השופט ברנזון חלק על כך, וטען כי לעותר אין זכות חוקית להמשך ההטבות, וכי תיקון טעותן על ידי הרשויות היה מוצדק.