ב"ל 56174-12-22

תקציר

בית המשפט קובע כי התובע הוא בעל שליטה בחברה בבעלות מעטים, ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה. טענת התובע כי אינו בעל שליטה נדחתה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו. ראשית, נמצא כי התובע מחזיק בעקיפין לפחות 10% ממניות החברה, באמצעות אחיו המחזיק ב-22% ממניות התאגיד הקנדי המחזיק ב-99% מהחברה. גם טענת התובעת כי התאגיד הוא חברה פרטית נדחתה, שכן נמצא כי מדובר בחברה ציבורית. החזקה כי התובע הוא בעל שליטה לא הופרכה בהצלחה. טענת התובע כי החזיק רק 1% ממניות החברה אינה מדויקת, שכן הוא החזיק במניות בעקיפין באמצעות התאגיד הקנדי, ובית המשפט מצא את עדותו בעניין זה לא אמינה. עוד נקבע כי לתובעת היה תפקיד דומיננטי בקבלת ההחלטות, לרבות החלטות בדבר תשלומים והטבות, וכן התקשרויות ופיטורים, גם אם חלק מההחלטות התקבלו במשותף עם הדירקטוריון. בית המשפט ציין כי פעולותיו של התובע כבעל שליטה היו שונות מאלו של עובד טיפוסי, שכן הוא נותר ללא שכר במשך מספר חודשים ונטל על עצמו סיכונים פיננסיים בכך שהשקיע את כספו בחברה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע הוא בעלים-מנהל, ולכן אינו יכול להיחשב כעובד החברה. טענותיו לגבי מיקום עבודתו לא היו עקביות, ונקבע כי הוא היה חלק מדירקטוריון החברה. טענת התובע כי האמין בחברה ובפוטנציאל הצלחתה אינה מספיקה לביסוס יחסי עובד-מעביד. לסיכום, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, ונמסר להם כי יש להם 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.