ו"ע 1063/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת מיסוי בין המערערים לבין מינהל מקרקעי ישראל (תעש). המחלוקת המרכזית הייתה האם עסקת המלצה צריכה להיחשב כעסקת נדל"ן, החייבת במס על פי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל. המערערים טענו כי אין לחייב את ההמלצה במס, ואילו תעש לא הסכימה, מה שהוביל למחלוקת על סיווג ההמלצה ושומות המס שבאו בעקבותיה. השומה הראשונה, שכונתה "זמנית" על ידי תעש, פורסמה ביוני 1997, מה שגרם למערערים להתנגד והוביל לשומה שנייה, "סופית" באפריל 1998. המערערים ביקשו לתקן את שומת המס בדצמבר 2001, בטענה שהיא הוצאה על יסוד טעות משפטית. עם זאת, תעש דחתה את בקשתם בטענה כי היא הוגשה מחוץ למגבלת ארבע השנים הקבועה בחוק. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם השומה הראשונית היא אכן סופית, כפי שטענה תעש, או זמנית, כפי שסברו המערערים. השופט קבע כי השומה, למרות תיוגה, היא סופית על פי החוק. יתר על כן, השומה השנייה לא ביטלה את הראשונה, שכן היא רק תיקנה את סכום המס ולא את הטלת המס עצמה. סוגיה נוספת הייתה בקשת המערערים להעביר את התיק לבית משפט שיעסוק בעניינים מינהליים, בקשה שאותה דחה השופט, שכן החוק הרלוונטי לתביעות ייצוגיות לא כלל בהוראותיו ועדות ערר מס. בסופו של דבר, האריכה השופטת את המועד האחרון לבקשת התיקון של המערערים, בנימוק של טעותם בתום לב ואחריותה החלקית של תעש לאי ההבנה. הערעור לא נדחה, וההחלטה התקבלה ללא הוצאות, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ופורסם ביום 8.1.2007.