ס"ע 39572-12-11

תקציר

התובע, שביקש להיות מוכר כ"מנטרל" על פי הדין הישראלי בעקבות עבודתו לאחר אסון צ'רנוביל, נדחה בקשתו על ידי ועדה האחראית לקביעת הכרה זו. הוועדה מצאה כי המסמכים שהגיש התובע מממשלת אוקראינה אינם מספיקים כדי להעניק לו מעמד זה. לאחר מכן לקח התובע את התיק לבית המשפט, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין המורה על החזרת עניינו לוועדה לדיון נוסף. הוועדה התכנסה ושוב דחתה את בקשתו, וקבעה כי מקום עבודתו חורג מאזורי הסיכון המוכרים על פי החוק האוקראיני וכי הוא לא הציג תעודה רשמית כנדרש על פי החוק האוקראיני. לתובע נשלחה החלטה המודיעה על דחייה זו. לאחר מכן הגיש התובע תביעה חדשה לבית המשפט, שהורה לו לספק תרגום לעברית של כל מסמך חדש שיבקש להציג כראיה. התובעת לא קיימה החלטה זו, ומסרה מסמך רלוונטי אחד בלבד – מסמך חדש שלא הוצג קודם לכן בפני הוועדה. הנתבעת טענה כי מסמך זה, שמקורו ברשות אזורית ולא בממשלת אוקראינה, אינו מצדיק פנייה נוספת לוועדה, מה גם שהוא מצביע על כך שהתובע לא עבד בתוך אזור הבידוד. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להחזיר את עניינו של התובע לוועדה לדיון נוסף במסמך החדש. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את תביעתו של התובע מאחר שלא הוכיח פגמים כלשהם בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה שיצדיקו את התערבות בית המשפט, ובכך הכיר בהחלטת הוועדה לדחות את בקשתו כתקפה. פסק הדין לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.