עת"מ 550/08

תקציר

העותרת, חברה המקימה תחנות דלק ומשווקת דלקים, הגישה תכנית לוועדה המקומית לתכנון ובניה (המשיבה מס' 2) לאישור מכוח הסמכות הנתונה לכאורה בסעיף 62א(א)(10) לחוק התכנון והבניה. התכנית התייחסה לתחנת הדלק של העותרת וביקשה להסב חלק מהמתקנים הקיימים בתחנה לשימושים מסחריים, לרבות מסעדות וחנויות. עם זאת, קבעה הוועדה המקומית כי אין לה סמכות לאשר את התכנית, שכן מדובר בהסבת קרקע חקלאית לשימוש מסחרי, ולכן הפנתה את העניין לוועדת הערר המחוזית חיפה (המשיבה מס' 1). העותר ערער על החלטה זו למשיב מס' 1, בטענה כי לוועדה המקומית סמכות לאשר את התכנית, אך ועדת הערר אישרה את החלטת הוועדה המקומית. ועדת הערר פירשה את החוקים והתכניות הרלוונטיים כך שהתכנית טעונה את אישור הוועדה המחוזית, שכן מדובר בשינוי ייעוד הקרקע וחורגת מהיקף השימושים המותר בתכנית המתאר הארצית. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לביקורת שיפוטית כנגד החלטה זו. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של ועדת הערר לחוקים ולתכניות הרלוונטיים. בית המשפט קבע כי ועדת הערר הגיעה למסקנה נכונה כי התכנית טעונה את אישור הוועדה המחוזית שכן מדובר בשינוי ייעוד הקרקע ובהגדלה משמעותית של שטחי המסחר. זאת ועוד, בית המשפט דחה את הטענה כי התערבותו מיותרת, וציין כי פרשנות החוק היא סוגיה משפטית הנמצאת בראש סדר העדיפויות של בית המשפט. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי אין מדובר בהתערבות לגופה של ההחלטה התכנונית אלא במתן פרשנות משפטית. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לכל משיב.