ת"א 42121-03-16

תקציר

המחלוקת נוגעת לפיצוי הראוי בגין אובדן דמי חכירה בעקבות הפקעת מקרקעי התובעים, ולאחוז שיש לגזור מערכה המשתנה של הקרקע מדי שנה לצורך כך. לאחר ששקל את טענות הצדדים, החליט בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה של בית המשפט, ולקבוע את שווי הקרקע המשתנה בהתאם לממצאי המומחה. על פי זה, יש לקבוע את דמי החכירה האבודים על 6% מהערך המשתנה של הקרקע מדי שנה. בעל הקרקע המופקעת זכאי לפיצוי, המחושב לפי שווי המקרקעין בעת ההפקעה. מכיוון שהרשות המפקיעה לעיתים קרובות תופסת חזקה בקרקע לפני תשלום פיצויים, זכאי בעל הקרקע לפיצוי נוסף בגין התקופה שבה נמנע ממנו השימוש בקרקע. התובעים בחרו לקבל זאת כפיצוי פרי סמלי, לפי סעיף 13 לפקודה, מיום שהרשות תפסה את החזקה ועד לקבלת פיצוי הקרן. בית המשפט בחר לאמץ את חוות דעתו של המומחה לפיה דמי החכירה צריכים לעמוד על 6% מערך הקרקע בשנה, שכן מדובר בחוות דעת מקצועית ומקיפה, ובהתאם לפסיקה קודמת. שיעור זה ישמש אפוא לחישוב הפיצויים המגיעים לתובעים, ממועד תפיסת החזקה במקרקעין על ידי הרשות, בתוספת חישובים מסוימים עד לשנת 2020. התובעים זכאים להחזר הוצאותיהם, לרבות תשלומים לשמאי מטעמם ולמומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין, שקבע בית המשפט על 60,000 ₪. סכום זה, יחד עם הפיצוי המגיע לו, ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.