בג"צ 5693/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה בשל עיכובים משמעותיים בהגשתה, שהעותרים לא הצליחו לנמק כראוי. לעותרים היו בין שלוש לארבע שנים לערער על אשרור האמנה, אך הם לא הגישו אותה עד עתה. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לממשלה בניהול יחסי החוץ של המדינה, וציין כי במקרה זה לא מוצגות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות שיפוטית בתחום רגיש זה. האמנה המדוברת, המיטיבה עם עולים שהגיעו לישראל לפני 1992, נופלת באופן מוחלט בתחום יחסי החוץ. בית המשפט הדגיש כי אין תפקידו לשפוט את תבונתן של החלטות שלטוניות הנוגעות ליחסי חוץ, גם כאשר העותרים טוענים כי ניתן היה לנקוט אמצעים חלופיים להגנה טובה יותר על זכויות המהגרים. כמו כן, העותרים אינם מנועים מלממש את זכויותיהם בערוצים מתאימים ברוסיה, כפי שצוין בתגובה המקדמית. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.