עמ"ק 7214/07

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב הקמת בריכת דגי נוי בחצר פרטית, והאם היא דורשת היתר לפי חוק התכנון והבנייה. הנתבע טען כי יש לסווג את העבודה כגינון ולכן לפטור אותה מדרישות היתר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבנייה, שתוארה כמבנה מסיבי וקבוע של בטון, בלוקים ומסלעה, נופלת בבירור תחת ההגדרה של עבודה הטעונה היתר. השופט פירט כיצד ההגדרות הרחבות בחוק התכנון והבנייה ותקנותיו, מקיפות במכוון מבנים כאלה כדי למנוע פרויקטים של בנייה ללא פיקוח העלולים להוות מפגעים שונים. יתר על כן, השופט דחה את טענות הנאשם ל"מגן צדק" ולהחלת עקרון "דה מינימיס". טענת מגן הצדק, בטענה להתנהגות בלתי הולמת של התביעה, התבססה על הטענה השגויה של כתב האישום הראשוני בדבר תוספת לחדר עץ, שתוקנה מאוחר יותר. השופט קבע כי מקורו של כתב האישום אינו מצדיק הגנה על הנאשם מפני צדק, מה גם שהטעות לא הייתה מכוונת ויכולתו של הנאשם להתגונן לא נפגעה. עוד ציינו כי החלת מגן הצדק בעבירות תכנון ובנייה היא מורכבת, שכן היא עלולה לתמרץ בנייה בלתי חוקית ולעקוף הליכי תכנון. כמו כן, השופט הסביר כי עקרון דה מינימיס, הפוטר עניינים טריוויאליים מאחריות פלילית, קשה ליישום בעבירות תכנון. הפרויקט של הנתבעת לא נחשב לטריוויאלי בהשוואה למקרים ותקדימים אחרים, במיוחד לאור גודלו והשפעתו של המבנה. בכך הרשיע השופט את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.