רע"א 5812/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בגלגול שלישי, הנוגע לסכסוך על מכולה ששימשה כמזנון מדרכה בבני ברק. המבקש, שהפעיל את הקנטינה, ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את בקשתם לצו ביניים להחזרת המכולה למקומה המקורי. המכולה פונתה על ידי עיריית בני ברק, שכן היא מוקמה על קרקע ציבורית ללא אישור. בית משפט השלום אמנם הכיר בכך שהעירייה לא פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים, אך ייחס את השיהוי למבקש ודחה את הבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי הסכים עם החלטה זו, והדגיש כי המבקש לא הוכיח זכות לכאורה במקרקעין וכי שינוי הסטטוס קוו מחייב נטל הוכחה גבוה, שהמבקש לא יכול היה לעמוד בו. המפתח למקרה זה הוא השיהוי המיוחס למבקש, אשר מנע את הצלחת בקשתם לצו מניעה זמני. פעולות העירייה היו, על פניו, בלתי חוקיות, שכן היא לא עמדה בנהלים הנדרשים לסילוק דיירים בלתי מורשים ממקרקעי ציבור. עם זאת, סברו של המבקש כי העירייה פעלה שלא כדין אינו מצדיק את התמהמהותו בנקיטת הפעולה. מכתב ההתראה, על אף ליקויו, היה צריך להניע את המבקש לפנות להתערבות משפטית טרם פעולת העירייה. בנוסף, פסק הדין מדגיש את המורכבות הפרוצדורלית ואת נטל ההוכחה הגבוה הנדרש להצלחת צו המניעה הזמני, במיוחד כאשר מדובר ברכוש ציבורי. חוסר יכולתו של המבקש להוכיח תביעה חוקית במקרקעין החליש עוד יותר את טענתו. בעוד שפעולות העירייה היו מוטלות בספק, השיהוי של המבקש ואופי הבקשה הובילו בסופו של דבר לדחיית הערר. החלטה זו משמשת תזכורת לכך שעל האזרחים לעמוד לאלתר על זכויותיהם וכי צווי מניעה זמניים הם אמצעים חריגים, הניתנים בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה.