ת"א 1636/96

תקציר

התובע, הלוקה בנפשו מלידה, תבע את מדינת ישראל בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. המדינה לא ערערה על אחריותה, והותירה את המחלוקת רק סביב גובה הנזק. נכותו של התובע לפני התאונה הוערכה בשיעור של 58%, ונכות לאחר תאונה הוערכה על ידי מומחים מטעם בית המשפט בשיעור של 10% בגין אפילפסיה, 20% בגין תסמונת המוח ו-15% בגין נזק פסיכיאטרי. הערכות המומחים התקבלו על ידי בית המשפט, והובילו לקביעת נכות רפואית משוקללת כוללת של 38.8% לתובע. בית המשפט מצא גם ירידה משמעותית במצבה התפקודי של התובעת לאחר התאונה, שפגעה בעצמאותה ובהתמצאותה מחוץ לביתה, ופסק לה פיצוי בגין סיוע עתידי, נסיעות והוצאות אחרות. עם זאת, טענות התובעת להוצאות כביסה ותרופות נדחו חלקית מחוסר ראיות. נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה הסדר הטיפול הראוי לתובע. התובעת ביקשה להישאר בבית משפחתה תחת טיפול מסור מאמה, ואילו הנתבע טען להסדר מוסדי, אותו תממן המדינה בשל הכרתה של התובעת לפני התאונה כמקרה פיגור. בית המשפט קבע כי על התובעת להישאר בביתה במשך שבע השנים הבאות, ולאחר מכן תופנה למוסד במימון המדינה המתאים לצרכיה. הנתבע חויב לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בנזקי התובע, לרבות מיסוד עתידי, ולשלם הוצאות משפט.