רבני 1453951/01

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורה של האם, וקובע כי על האב מוטלת חובה מוחלטת לספק קורת גג לילדיו, שאינה מותנית בשום פנים ואופן. בית המשפט מבהיר כי חובת האב משתרעת על השתתפות בעלות מגורי ילדיו, גם אם האם היא בעלת דירה. השתתפות זו מחושבת כחלק יחסי מעלות השכירות, בדרך כלל סביב 30% עבור ילד אחד. זאת, גם אם לאם יש מקום מגורים משלה, שכן חובת האב קיימת באופן עצמאי. בית המשפט מכיר בצורך לבחון את הפער הכלכלי בין אפשרויות דיור שונות, אך מדגיש כי חובתו של האב לספק קורת גג היא בלתי מעורערת. יתר על כן, פסק הדין דן במושג "הנאה והיעדרה", ומגיע למסקנה כי מצבה של האם אינו מצב של הנאה אלא של נחיתות בשל נוכחותם של אחרים המתגוררים בבית, הפוגעת בפרטיותה ובשימוש בה. בנוסף, אם האם דורשת במפורש תשלום, האב מחויב לציית. במקרה הנדון, האב ימשיך לשלם 1,000 שקל עבור מקלט הילדים, עם אפשרות להגיש בקשה לשינוי נסיבות אם הוא סבור שעלויות השכירות נמוכות יותר. ההחלטה מדגישה את אחריותו הבלתי מעורערת של האב לספק קורת גג לילדיו ומבהירה את היקף מחויבותו הכספית.