ת"פ 32797-08-11

תקציר

השופט סמך על עדי התביעה, בהם הפקחים פיינשטיין ופולינסקי, שעדויותיהם איששו זו את זו. פיינשטיין ראה משאיות משליכות פסולת לבור מנקודת תצפית, ותצפיותיו תועדו בפירוט בתזמון מדויק. פולינסקי הבחין בפסולת טרייה במקום. צחי שבח, עד ראייה נוסף, ראה גם הוא את השלכת הפסולת וזיהה תפוזים רקובים ופסולת ביתית. הדבר נתמך בצילומים שצולמו בזירה, בהם נראות מכולות עמוסות בפסולת מסוגים שונים, משאית ובור שנחפר לצורך פינוי פסולת. נאשם 4 הודה בחקירתו כי השליך את הפסולת בהתאם להנחיית נאשם 3, שנכח במקום וניהל את הפעולות. הודאתו נמצאה אמינה ועקבית, דבר המצביע על כך שפינוי הפסולת נעשה בהנחיית נאשם 3. נאשם 3 הודה אף הוא כי במקום הושלכה ערימת פסולת כתומה אך טען כי אינו יודע מי עשה זאת. השופט קבע כי לא ייתכן שמישהו מלבד הנתבעים השליך את הפסולת, מה גם שהשטח היה בשליטתם המלאה של הנאשמים. הפסולת הושלכה לבור שנמצא בחלקו מחוץ לגבולות החלקה, בשטח שהציבור יכול לגשת אליו, מה שהופך אותו לעפר נחלת הכלל. כך, התקיימו יסודות העבירה של השלכת פסולת וניסיון לסילוק פסול. אשר לחבותו של כל נתבע, המעשים בוצעו על ידי עובדיה ומנהליה של הנתבעת 1, תוך שימוש במשאבי החברה, מה שהופך את הנתבעים 2 ו-3 לאחראים על פי תורת האורגנים. נאשם 2, הבעלים של נאשם 1, לא נקט אמצעים למניעת העבירה, ואחיו, נאשם 3, היה אחראי ישירות כפקיד הבכיר במקום. נאשם 4 ביצע את פינוי הפסולת כפי שהורה נאשם 3 ולא הואשם בניהול עסק בלתי חוקי. טענות ההגנה, לרבות הכשרת האתר לנטיעת מטע והיעדר מניע לביצוע העבירה, נשקלו אך לא נמצאו מספיקות כדי לשלול את ראיות המאשימה החזקות. למרות שחלק מהמשאיות הגיעו עם אדמה נקייה לצרכי הכנה, נכנסו לאתר גם משאיות פסולת והשליכו פסולת לבור. השופט קיבל את הטענה כי האתר שימש כתחנת מעבר לשינוע פסולת, אך ציין כי הדבר אינו סותר את השלכת הפסולת הבלתי חוקית. בסופו של דבר הרשיע השופט את הנאשמים באישומים בכתב האישום, בהם השלכת פסולת ועפר, ניסיון לסילוק וניהול עסק ללא רישיון. נאשם 4 זוכה מהאישום השני. השופט לא הרשיע את הנאשמים בהפעלת אתר לסילוק פסולת בר או תחנת מעבר בניגוד לתנאי הרישיון, שכן נושאים אלה לא זכו להתייחסות מספקת במהלך המשפט. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 3.11.2013.