ע"א 745/82

תקציר

במקרה דנן, המערער, נכה עקב מחלת לב שהוחמרה עקב שירותו בצה"ל, ערער על הערכת נכותו בעקבות השתלת קוצב לב. השאלה המרכזית הייתה האם יש להעריך את הנכות עם או בלי קוצב הלב. בית המשפט קבע כי יש להעריך את נכותו של המערער באמצעות קוצב הלב, שכן בלעדיו עלול היה המערער למות, ולכן גם ציון נכות של 100% אינו רלוונטי. בהתייחסו לערעור אזרחי 193/58, הדגיש בית המשפט כי אם תפקודו של איבר פגום משתפר באמצעות מכשירים רפואיים (כגון קוצב לב), יש להעריך את הנכות בהתחשב בשיפור זה. הוועדה הרפואית העליונה הבהירה כי אמנם מחלת הלב לא נרפאה, אך הפגם בהולכה החשמלית נפתר עקב קוצב הלב, מה שמצדיק הערכה תחת סעיף כללי ולא ספציפי להפרעות בהולכה חשמלית. כתוצאה מכך, סווגה נכותו של המערער תחת סעיף הנכות הכללית, וכתוצאה מכך נקבעו לו 25% נכות כוללת, מתוכם רק 10% הוכרו בשל יכולתו לבצע עבודה לא מאומצת. בית המשפט שב והדגיש כי הוא יכול להתייחס רק לסוגיות משפטיות, ולא להגדרות רפואיות או למחלוקות עובדתיות, והמליץ כי כל הערכה רפואית חוזרת חייבת להתבצע במסגרת ועדה רפואית כפי שמוסדר בחוק. הערעור נדחה ללא הוצאות.