ת"א 4598-12-09

תקציר

התובעות, א.נ. ואמה, הגישו תביעה נגד מדינת ישראל ושירותי בריאות כללית, בטענה לרשלנות רפואית במהלך הריונה של אמה שהובילה ללידתה עם תסמונת דאון. בתביעה המקורית צוין כי האם הופנתה לבדיקת מי שפיר אך סירבה לכך. כעת, מבקשים התובעים לתקן טענה זו, בטענה כי לאחר קבלת חוות דעת מומחה חדשה, עליהם לברר את התביעה ולהגדיל את סכום הנזקים המיוחדים. התביעה המתוקנת תקבע כי האם אכן הסכימה ועברה את בדיקת מי השפיר, אך הנתבעים לא עקבו אחר התוצאות. הנתבעים מתנגדים לתיקון בטענה שהוא סותר את הגרסה הקודמת ויגרום להם נזק בלתי הפיך בשל חלוף הזמן והזיכרונות הדהויים. עוד הם טוענים כי התובעים פעלו בחוסר תום לב. עם זאת, השופט דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. לטענתם, התיקון אינו מביא עובדות חדשות אלא רק סותר את הטענה הקודמת. השופטת מדגישה כי התרת גרסאות עובדתיות סותרות בכתבי טענות אינה מוצדקת, שכן לתובעים היו 25 שנה לברר את העובדות. יתר על כן, התיקון לא יסייע בהכרעה במחלוקת האמיתית ויאריך את ההליכים שלא לצורך. השופט מסכם כי הבקשה אינה עומדת בדרישות התיקון ומורה לתובעים לשלם במשותף לכל נתבע הוצאות בסך 1,000 ₪.