סע"ש 61951-09-23

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי המשפט השונים ביחס לעובדי הרשות המקומית וליחסי העבודה ביניהם. באופן ספציפי, היא מתמקדת בסמכותו של בית הדין לעבודה להורות על הארכת השעייתו של עובד עירייה הקשור לחקירה פלילית נגדו. על פי פסק הדין, לבית הדין לעבודה אין סמכות זו, שכן היא מוקנית לבית הדין המשמעתי לעובדי הרשות המקומית בלבד מכוח חוק המשמעת. החלטה זו מבוססת על פרשנות של חוקים ותקנות רלוונטיים, לרבות חוק בית הדין לעבודה, חוק בתי הדין וחוק ההגבלות. בפסק הדין מודגש כי בית הדין למשמעת הוא הגוף המיועד על פי חוק להאריך את השעיית העובדים וחוסר פעילותו אינו מקנה לבית הדין לעבודה סמכות להתערב. כמו כן, מתייחסים לטענות העירייה ביחס להחלטת ראש העיר ולאפשרות הביקורת השיפוטית עליה, ונקבע כי ההליך הנוכחי אינו ערעור על החלטה כלשהי אלא בקשה לצו מניעה, הדורשת רף הוכחה גבוה יותר. בשל חוסר סמכותו של בית הדין לעבודה להורות על הארכת מעצר, הבקשות הנוגעות לתיק זה נדחות. בנוסף, לא מוטלות עלויות על העירייה, בהתחשב במורכבות הנושא. החלטה זו נתונה לערעור בבית הדין הארצי לעבודה.