ע"פ 6524/09

תקציר

המערערת הורשעה על דעת עצמה בהתנגדות למעצר, העלבת עובד ציבור ואיומים, בשני אירועים נפרדים. בית משפט קמא עיכב את מתן גזר הדין בזמן שהמערערת הייתה במעקב שירות המבחן במשך כשנתיים, במהלכן עברה שיקום עצמי ושינתה את חייה לטובה. שירות המבחן המליץ בסופו של דבר שלא להרשעה, אך בית המשפט קמא הרשיע אותה בכל זאת וגזר עליה 160 שעות עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ומאסר על תנאי. המערערת ערערה על ביטול הרשעתה. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנסיבות החריגות של המקרה מצדיקות ויתור על כלל ההרשעה. התנהגותה האלימה של המערערת יוחסה לעבר קשה, לרבות נישואים אלימים שבודדו אותה ממשפחתה וילדות קשה שהתאפיינה באלימות אביה ובמותו המוקדם. המערערת הצליחה להיחלץ מתקופה חשוכה זו ולהתגייס לצבא, ובהמשך החלה בלימודים אקדמיים אינטנסיביים תוך שהיא פועלת לפרנסת אמה חולת הנפש. ביצועיה האקדמיים המרשימים ונחישותה, יחד עם השיקום העצמי שלה, הצביעו על נקודת מפנה בחייה. בית המשפט שיבח את בחירתה במסלול שיקום עצמי, שהמחיש את נחישותה והתמדתה. בהתחשב בגילה הצעיר, בנסיבות הקשות ובשיקום העצמי המרשים, פסקו רוב השופטים בעד ביטול ההרשעה, מתוך אמונה שהדבר יאפשר לה להמשיך לבנות את חייה ללא סטיגמה של רישום פלילי. הם קבעו כי התועלת החברתית מהרשעה אינה עולה על הנזק הפוטנציאלי לסיכוייו העתידיים של המערער. השופט שפסר הוסיף כי הקלות החריגה שנקט בית המשפט במהלך המשפט, שנתנה למערער תקווה לתוצאה חיובית, הצדיקה עוד יותר את ביטול ההרשעה. לפיכך, קיבל בית המשפט את הערעור, ביטל את ההרשעה והורה למערער לבצע 160 שעות עבודות שירות, כפי שהמליץ שירות המבחן.