בג"צ 609/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני תקציבי רזרבה שאושרו במועצת העיר תל אביב-יפו ולפעולות הכספיות שנקטה העירייה על בסיס תקציבים אלה. העותר, חבר מועצת העיר וועדת הביקורת, התנגד לתקציבים אך היה נחות במספרם על רוב החברים. התקציבים, הן התקציב השנתי הרגיל והן תקציב המילואים, טעונים אישור שר הפנים לפי פקודת העיריות. אמנם קיים הסדר ביניים המאפשר לעירייה להוציא לפי התקציב הרגיל לפני אישורו, אך הסדר כזה לא קיים לגבי תקציבי מילואים. המשיבים, ראש העיר והעירייה, טענו כי שיטת הוצאתם על פי תקציב המילואים לפני אישור השרים מושרשת ומתקבלת, וכי לעותר אין זכות לעמוד לדין. עוד טענו כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי של העותר בהגשתה. עם זאת, בג"ץ פסק לטובת העותר. פסק הדין הדגיש את סמכותו המהותית של אישור שר הפנים וקבע כי כל התעלמות מדרישה זו אינה תקפה. בית המשפט קבע כי תקציב המילואים דורש אישור מראש, ובהיעדר הסדר ביניים יש להמתין לאישור לפני ההוצאה. בית המשפט הורה כי פעולות כספיות לפי רכיבים לא מאושרים בתקציב הרזרבה ייפסקו עד למתן אישור, ואילו פעולות לפי רכיבים מאושרים יוכלו להימשך. עוד נקבע בפסק הדין כי לעותר זכות להתנגד לפעולות בלתי חוקיות וכי עתירתו לא נדחתה. כל שופט הוסיף הערות משלו לפסק הדין, כאשר המשנה לנשיא מ' בן-פורת והשופטת א' חלימה הסכימו עם ההחלטה. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין.