ת"א 20809-01-24

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה לסעד זמני שעניינה סכסוך כספי הנובע מחוזה בין שני צדדים. המבקשים ביקשו למנות בורר שינהל את העניינים החשבונאיים הכספיים תחת סעיף בוררות בחוזה שלהם. המוקד העיקרי היה האם סעד זמני, כגון צו מניעה, נחוץ כדי להבטיח פסק דין פוטנציאלי. בית המשפט בחן מרכיבים שונים, לרבות נאותותו ותכליתו של הסעד הזמני, סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות בין הצדדים. למרות טענת המבקשים לזכות שעבוד במסגרות משפטיות שונות, מצא בית המשפט כי החוזה מחריג במפורש זכות כזו, דבר המצביע על כך שהצדדים לא התכוונו לאפשר זאת. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המבקשים לא הצליחו להוכיח חזקה באתר, שכן הם כבר פינו אותו חודשים קודם לכן, דבר שהחליש את תביעתם לשעבוד. עוד הדגיש בית המשפט כי הסעד הזמני המבוקש יגרום נזק כספי ותפעולי משמעותי למשיבה ולצדדים שלישיים, כגון דיירים נוכחיים במקום. בנוסף, בית המשפט סבר כי אין די בפיצויים כספיים בלבד כדי ליתן צו מניעה זמני, שכן ניתן לפתור אותם באמצעות פיצוי כספי. היה גם שיהוי פרוצדורלי בולט במעשיהם של המבקשים, ובית המשפט הטיל ספק בתום לבם, מה שמרמז על כך שהמניע שלהם עשוי להיות נקמה. לסיכום, הבקשה לצו מניעה נדחתה, כאשר בית המשפט שב והדגיש כי הסעד הזמני שניתן בעבר בוטל. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, והודרך הליך מינוי בורר להליך.