המ"ש 3293-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **נושא הדיון:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תעבורה. **רקע עובדתי:** המבקש, ראעד אלבאז, נהג במהירות של 120 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, עבירה המהווה הפרה של תקנה 54(א) לתקנות התעבורה. הדו"ח ניתן ביום 9.7.21, והמועד האחרון להגשת בקשה להישפט חלף ב-7.10.21. המבקש טוען כי הוא כופר בביצוע העבירה ומבקש לקבל את יומו בבית המשפט, וכי חיובו בנקודות עלול לפגוע ברישיון נהיגתו. המשיבה (מדינת ישראל) התנגדה לבקשה, בטענה כי המועד האחרון להגשה חלף לפני כ-5 שנים, וכי בקשה מוקדמת שהוגשה על ידי המבקש למרכז פניות נהגים (מפנ"א) הייתה "ריקה" ולא טופלה כנדרש. כמו כן, המשיבה צירפה אישור תשלום הדו"ח. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **סמכות בית המשפט:** בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מוסמך לדון בבקשה להארכת מועד להישפט. 2. **מבחנים לבחינת בקשה להארכת מועד (מקביל לביטול פסק דין שניתן בהעדר):** * **סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד:** בית המשפט נדרש לבחון האם קיימת סיבה סבירה לכך שהמבקש לא הגיש את בקשתו להישפט במסגרת הזמן הקבועה בחוק. * **חשש לעיוות דין:** במידה ולא תינתן למבקש האפשרות להישפט, האם הדבר עלול לגרום לו עוול דין משמעותי. * **הדגשת הפסיקה:** ההחלטה מסתמכת על פסקי דין של בית המשפט העליון, כגון רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, אשר קובע כי אין צורך בשני התנאים להתקיים במצטבר. אם קיים חשש לעיוות דין, ניתן להיעתר לבקשה גם אם האיחור נבע מרשלנות גרידא. לעומת זאת, אם אין חשש לעיוות דין, נדרשת סיבה מוצדקת לאיחור. 3. **דיון במעמד צד אחד:** ההחלטה מציינת כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה מסוג זה, אלא אם כן קיימים טעמים חריגים המצדיקים זאת. המקרה דנן לא הצריך דיון עובדתי במעמד הצדדים, שכן המחלוקת עלתה דיה מטיעוני הצדדים. (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם). 4. **חובות המבקש ואחריותו:** * **אחריות אזרחית:** נקבע כי באחריותו של כל אזרח לעמוד בחובותיו על פי חוק ולעקוב אחר הנדרש ממנו. הגשת בקשה "ריקה מתוכן" אינה עומדת בדרישות החוק. * **מעקב אחר הטיפול בבקשה:** המבקש נדרש לוודא שהבקשה הוגשה כדין ובמועד, ולא להמתין פרק זמן ממושך לאחר חלוף המועד. 5. **עקרון סופיות הדיון:** * **תשלום הדוח כהודאה:** בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשלום הדו"ח מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, אלא אם בוטל הדוח לאחר התשלום. * **השלכות תשלום הדוח:** תשלום הדו"ח הופך את ההרשעה לחלוטה. מקרים של הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הדו"ח הם נדירים. (מובאות מספר החלטות רע"פ התומכות בעמדה זו). * **חוסר אחריות של בית המשפט בדיקת תשלום:** בית המשפט אינו נדרש לחקור מי שילם את הקנס ומתי, שכן זו אינה הטלת עבודה על בית המשפט. (עפ"ת 39505-09-24 אבראהים נ' מדינת ישראל). 6. **עיוות דין - פרשנות:** * **דרישת "טעמים של ממש":** על מנת לבסס טענת עיוות דין, יש להציג טעמים מבוססים, הנתמכים במסמכים וראיות בעלי פוטנציאל לשינוי התוצאה. * **ניקוד אינו עיוות דין:** קיומו של ניקוד בצד העבירה, המהווה אמצעי תיקון ולא עונש, אינו מהווה עיוות דין המצדיק הארכת מועד. (עפ"ת 21114-07-19 פראנק נ' מדינת ישראל). * **כפירה כללית בעבירה אינה מספיקה:** טענה כללית בלבד לכפירה בביצוע העבירה אינה מספיקה כדי לבסס טענת עיוות דין. (רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל). 7. **אינטרס ציבורי:** בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולצורך בניהול יעיל של מערכת המשפט, ולא להשתמש בסמכותו להארכת מועדים כדבר שבשגרה. אי מתן גושפנקה לחוסר אכפתיות של הציבור, קידום הסדר הציבורי ויעילות בתי המשפט, מצדיקים דחיית בקשות המוגשות בשיהוי ניכר. (ע"פ 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל; רע"פ 8653/13, לוי נגד מדינת ישראל). **חידושים ודגשים בהחלטה:** * **הדגשת אחריות המבקש:** ההחלטה מדגישה באופן ברור את אחריותו האישית של המבקש לעקוב אחר הטיפול בבקשותיו, במיוחד לאור הגשת מסמך "ריק". * **תשלום הדו"ח כחזות הכל:** ההחלטה מקנה משקל משמעותי לעובדת תשלום הדו"ח, וקובעת כי הדבר הופך את ההרשעה לחלוטה, ומצמצם באופן דרסטי את האפשרות לאשר בקשה להישפט, אלא בנסיבות חריגות ביותר. * **היעדר סיבה מוצדקת ושיהוי ניכר:** ההחלטה מבססת את דחיית הבקשה על שילוב של היעדר סיבה מוצדקת לאיחור, שיהוי ניכר של שנים, ותשלום הדו"ח. * **סופיות הדיון כעיקרון מנחה:** ההחלטה מדגישה שוב ושוב את חשיבות עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי של סיום הליכים, כגורמים מכריעים במקרים של שיהוי. **מסקנה:** בית המשפט לתעבורה בבאר שבע דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. המבקש לא הציג סיבה מוצדקת לאיחורו, לא הצליח לבסס חשש ממשי לעיוות דין, והגיש את בקשתו בשיהוי ניכר של שנים, לאחר שכבר שילם את הדו"ח. לאור כל אלה, ובשל עקרון סופיות הדיון, לא נמצאה הצדקה להיעתר לבקשה.