ע"מ 30902-06-10

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של חייב במס שלא ניהל פנקסי חשבונות ורישומים כפי שקבע שר האוצר. המערער טען כי אין לקבל את הדברים שנגבו במהלך החקירה כראיות, אך השופט דחה טענה זו והדגיש כי בערעורי מס בית המשפט בוחן את שיקול דעתו של המשיב ובוחן את הראיות המנהליות שהוצגו. השופטת קבעה כי עסק המערערת לא ניהל כרטיס חייבים של לקוחות וספקים ולא רשם חובות במסמכים רשמיים, אלא השתמש במסמכים זמניים. כמו כן, החקירה העלתה כי לעסק לא הייתה מערכת הנהלת חשבונות מסודרת והוא לא הנפיק שוברי קבלה. השופט הגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בדרישות החוק לשמירת רשומות, והראיות תמכו בטענת המשיב כי המערערת הסתירה רכישות. באשר לשומת מס התשומות, ניכה המערער מס על רכישה מעוסק בשם עלי אשרף, דבר שהודה כי היה טעות. השופטת הסכימה כי המערערת לא הצביעה על פגמים כלשהם בשומת התשומות ודחתה את הטענה. עוד קבע השופט כי הספרים נפסלו כדין, דבר המצדיק את הקנס שהוטל, ודחה את טענת המערערים בנוגע לדיונים, תוך שהוא מדגיש כי הייתה זו בחירתם לשלוח נציג בלתי מסויג. לבסוף, נזנחה גם הטיעון המקדמי בדבר חוק ההתיישנות. משכך, דחתה השופטת את הערעור על כל חלקיו והורתה למערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.