ת"א 26105-08-12

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית הנוגעת לשתי תביעות בגין נכות נפשית שנגרמו עקב רשלנות לכאורה של מדינת ישראל בהעברת קברי הורי התובעים מגוש קטיף למשואות יצחק במסגרת תוכנית ההתנתקות בשנת 2005. התובעים, אחים משתי משפחות, טוענים כי המדינה לא העניקה להם סיוע ותמיכה, ומבקשים פיצויים. המדינה פועלת לדחייה על הסף בטענה שהתובעים חתמו על שני כתבי ויתור על תביעות, בטענה שיש לדחות את התביעות משום שהתובעים ויתרו במפורש על זכויותיהם. כתב הוויתור הראשון נחתם על ידי ארבעה תובעים במסגרת הסדר פיצוי להעתקת קברים, המציע שני מסלולים לבחירת בני המשפחה: המסלול הראשון כרוך בקבלת פיצוי קבוע של 15,000 ₪ ללא הוכחת פגיעה נפשית; המסלול השני כולל בחינת קיומה של נכות נפשית לצמיתות וקבלת פיצוי מלא בהתאם. ארבעת התובעים בחרו במסלול הראשון וחתמו על כתב הוויתור, המשחרר את המדינה מכל תביעות "בעבר, בהווה ובעתיד" בנוגע לתוכנית ההתנתקות. כתב הוויתור השני נחתם על ידי כל שבעת התובעים במסגרת החלטת ממשלה להעניק מענקים מיוחדים למפונים, שחייבה חתימה על טופס ויתור. לטענת התובעים, הם חתמו על כתבי הוויתור מבלי להבין עד תום את השלכותיהם בשל מצבם הנפשי הקשה והיעדר ייעוץ משפטי מספק מעורכי דינם. עם זאת, בית המשפט מוצא את כתבי הוויתור תקפים, שכן התובעים היו כשירים נפשית ולמדינה לא היה קשר ישיר איתם. באשר לוויתור השני, קובע בית המשפט כי לשונו ברורה וחד משמעית, וטענת התובעים כי הבינו שהוא חל רק על תביעות הקשורות למגורים אינה משכנעת. התובעים חתמו על כתבי הוויתור בסיוע עורכי דינם, אשר יש להניח כי הסבירו את תוכן ההסכמים. יתר על כן, המענקים היו חוזים וולונטריים ולא אחידים, והוויתורים אינם מנוגדים לתקנת הציבור. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשת המדינה לסילוק על הסף, דוחה את התביעות נגדה ומבטל את הודעת הצד השלישי. כל תובע חויב לשלם למדינה הוצאות בסך 5,000 ₪. לתובעים יש 15 יום להודיע אם ברצונם להמשיך בתביעותיהם נגד עורכי דינם; אם כן, תיקבע פגישה כדי לקבוע את השלבים הבאים.