ה"פ 4305-02-10

תקציר

התיק נסוב סביב עתירה שהגיש חקסורי לפיצויים בגין "הפקעת יתר" של אדמותיהם, בעקבות אישור תכנית הבנייה נת/542/א', אשר הקצתה חלק ניכר מהחלקה לצורכי ציבור ללא הסכמת הבעלים. עם זאת, השופט פוסק לטובת המשיבים ודוחה את תביעתו של חשחורי. הסיבה העיקרית לכך היא שחקסורי ידע מראש על פרטי התוכנית, לרבות ההפקעה, בעת הרכישה. מאחר שהפרטים היו ידועים, כל תביעה לפיצויים בגין הפקעת יתר אינה נכונה, שכן חשוקי נחשב כמי שהיה מודע לכך שלא יקום פיצוי כזה. כמו כן, השופטת מדגישה כי התביעה נדחית בשל חוסר תום לב וגילוי נאות של חשחורי. נמצא כי חשחורי מחזיק בקרקע בנאמנות עבור שתי חברות נוספות, מנדריל ואדיר, ולכן אינו מחזיק במלוא זכויות הבעלות. פרטים מהותיים על מעורבותן של חברות אלה הושמטו על ידי חשוקי לאורך כל ההליך. בנוסף, השופטת מציינת כי התביעה מתעכבת באופן משמעותי, ומוגשת שש עשרה שנים לאחר האירועים הרלוונטיים, ושיהוי זה עלול לפגוע בצדדים שלישיים ולעורר קשיים ראייתיים. פסק הדין מפנה גם לפסק דין אחימן, המחזק את ההחלטה לדחות את התביעה, וקובע כי פיצוי בגין הפקעת יתר צריך להתחשב בעליית ערך הקרקע לאחר הפיתוח. לדברי השופטת, הטענה הנוכחית נעדרת שחר משום שלוח הזמנים להקצאת התוכנית, שהעלה את ערך הקרקע, הפך לעובדה מוגמרת, ושינויה יהיה בלתי אפשרי ובלתי מעשי. יתר על כן, השופט מטיל ספק ביושרתו של חשחורי, וקובע כי הם ניסו להסתיר עובדות ולהציג מצג שווא של זכויות בעלות. מטעמים אלה, יחד עם אחרים, פוסק השופט כי יש לדחות את התביעה על הסף, וחשחורי נדרש לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.