ע"א 32112-11-24

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, כפי שנדרש, ובהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"א 32112-11-24 (בית המשפט המחוזי בירושלים)** **הקדמה:** פסק הדין הנדון בפנינו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים עודד שחם, אברהם רובין ונמרוד פלקס) דחה ערעור שהוגש על ידי חלמי אברהים טזיז (להלן: "המערער") נגד פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר-איתן). הערעור התייחס לדחיית תביעת פינוי שהגיש המערער נגד המשיבים, מרי אליאס נפאע ואמיל ג'ורג' אסטפאן (להלן: "המשיבים"), בגין בית מגורים בן 6 חדרים בעיר העתיקה בירושלים. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **עילת הנטישה בדיני הגנת הדייר:** * **העיקרון:** החוק להגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, קובע עילות שונות לפינוי דייר מוגן. אחת מהן היא עילת הנטישה, המתרחשת כאשר הדייר נוטש את המושכר ומגלה בדעתו כי אינו נחוץ לו עוד. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום, אשר סמכה עצמה על הלכה מבית המשפט העליון (בעניין רע"א 3666/16 פלונית נ' חברת הירקון 278 בע"מ). הלכה זו קובעת כי **עזיבה מאולצת של דייר מוגן מטעמי בריאות אינה מהווה נטישה** לצורך פינוי. במקרה הנדון, נקבע כממצא עובדתי כי המשיבה 1 והמנוח (בעלה של המשיבה 1) עברו להתגורר בסביבות שנת 2010 עם בתם בדירה שכורה בבית חנינא, זאת בשל התדרדרות מצבו הרפואי של המנוח והקושי שלו לעלות במדרגות. בית המשפט הדגיש כי במצב כזה, **לא מתקיים היסוד המרכזי של עילת הנטישה**, לפיו הדייר מגלה בדעתו שהדירה אינה נחוצה לו עוד כקורת גג. * **השלכה:** הדגש על אופי העזיבה (מאולצת לעומת וולונטרית) הוא קריטי להגנה על דיירים מוגנים, ובפרט קשישים או חולים, שאינם יכולים עוד להחזיק במושכר מסיבות בריאותיות שאינן בשליטתם. 2. **היעדר התייצבות בבית המשפט והצדקתה:** * **העיקרון:** תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מאפשרות לבית המשפט לקבל החלטות גם בהיעדר התייצבות של אחד הצדדים, אך ההתייחסות לכך תלויה בנסיבות. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי קיבל את קביעת בית משפט השלום, לפיה **אין לזקוף לחובת המשיבים את אי-התייצבותם לדיון בבית משפט השלום**. בית משפט השלום התבסס על העובדה כי המשיבים הם אנשים מבוגרים (בני 94 ו-77) ומצבם הבריאותי לא איפשר את התייצבותם. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי עדות בתם של המשיבים, אשר נתמכה בתיעוד רפואי, אכן ביססה את הסיבה המוצדקת לאי-התייצבותם, וכי טענות המערער בעניין זה לא היו מבוססות. * **השלכה:** פסק הדין מדגיש את הצורך בגמישות שיפוטית ובמתן משקל לצרכים של בעלי דין מבוגרים או חולים, תוך בחינת הראיות המוצגות להצדקת אי-התייצבותם, ולאטומטיות הענישתית. 3. **דיור חלופי ואי-ודאות:** * **העיקרון:** כאשר דייר מוגן טוען לקיום דיור חלופי, יש לבחון את יציבותו והזמינות של דיור זה. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** המערער טען כי למשיבה 1 קיים דיור חלופי בדירת בתה. בית משפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, קבע כי **אין ודאות גמורה שיחסי השכירות של הבת בדירה בה היא מתגוררת לא יגיעו אל קיצם**. בית המשפט הפנה לעדות הבת, המצביעה על נוהג של "הפטריארכיה" (ככל הנראה הכוונה לרשות או לגוף משכיר בעל אופי מסוים) שלא לפנות משפחות, אך גם על מידה של אי-ודאות עתידית. העדר ודאות זו לא הוסרה על ידי המערער. * **השלכה:** קביעת קיומו של דיור חלופי אינה מסתפקת בהצבעה על מקום מגורים זמני, אלא דורשת הוכחת יציבות ודאות כלכלית ומשפטית של החזקה בו, במיוחד כאשר מדובר בזכויות שכירות של צד שלישי. 4. **השתק פלוגתא (Res Judicata) וחוזה השכירות:** * **העיקרון:** השתק פלוגתא הוא עיקרון דיוני הגורס כי אם פלוגתא מסוימת (סוגיה שנויה במחלוקת) הוכרעה במפורש או במשתמע בהליך קודם בין אותם צדדים או צדדים חליפיים, לא ייפתח הדיון בה שוב בהליך מאוחר יותר. * **החידוש/היישום בפסק הדין:** המערער טען כי השכרת משנה של חלק מהמושכר לאביו של המשיב 2 מהווה עילת פינוי. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, כפי שקבע בית משפט השלום, **בהתבסס על פסק דין קודם (ת.א. 9839/91)**. באותו הליך נקבע כי השכרת המשנה לאביו של המשיב 2 נעשתה **בהסכמת התובע באותו הליך**, שהוא דודו של המערער. בית משפט השלום נימק היטב את קביעתו כי המערער הוא חליפו של הדוד. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הקביעה בדבר השכרת משנה בהסכמת המשכיר היא קביעה פוזיטיבית שנדרשה להכרעה בהליך הקודם, ולכן **יוצרת השתק פלוגתא המחייב את המערער**. * **השלכה:** יישום אפקטיבי של דוקטרינת השתק הפלוגתא יכול לחסוך הליכים ולהביא לסיום התדיינויות חוזרות ונשנות בנוגע לסוגיות שהוכרעו כבר באופן סופי. הקביעה כי המערער הוא חליפו של הדוד מחזקת את יכולת החלת הדוקטרינה. 5. **הכרעות עובדתיות וממצאים:** * **העיקרון:** ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. * **היישום בפסק הדין:** לאורך פסק הדין, בית המשפט המחוזי מאשר את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, כגון: חלוקת הבית ליחידות, עזיבה מאולצת מטעמי בריאות, קיומה של השכרת משנה בהסכמה, ביצוע עבודות שיפוץ על ידי דייר אחר, ועוד. בית המשפט המחוזי מדגיש כי המערער לא הצביע על פגמים בקביעות אלו, לא התייחס לראיות עליהן נסמכו, או טענותיו לא היו "טענות של ממש". * **השלכה:** הדבר מדגיש את חשיבות הביסוס העובדתי של טענות משפטיות, ובפרט את הקושי בערעור על קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, המצויה בעמדה טובה יותר להתרשם מהראיות ומהעדים. **סיכום:** פסק דין זה משקף יישום קפדני של עקרונות משפטיים מושרשים, תוך התאמתם לנסיבות ספציפיות של דיני הגנת הדייר, בריאות, התדיינות משפטית ודיני חוזים. החידוש המרכזי בפסק הדין, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הוא ההכרה בכך שעזיבה מאולצת של מושכר מטעמי בריאות אינה מהווה נטישה, ומספק הגנה לדיירים במצב זה. בנוסף, פסק הדין מדגיש את חשיבות השתק הפלוגתא ככלי יעיל לסיום התדיינויות, ואת הצורך בגמישות בטיפול בבעלי דין מבוגרים או חולים. דחיית הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מהמשיבים, מעידה על חוסר בסיס משפטי ו/או עובדתי משמעותי בטענות המערער, כפי שנותחו על ידי בית המשפט.