עת"מ 25706-05-11

תקציר

העותר ביקש להיות מוכר כ"דייר ממשיך" בדירה ציבורית לאחר מות אביו, כהגדרתו בחוק הדיור הציבורי. הוא נתקל במחלוקת בנוגע לאחת הדרישות, והיא שעליו להתגורר עם אביו בדירה לפחות שלוש שנים לפני מותו. העותר ריצה מספר תקופות מאסר בתקופה זו, והשאלה הייתה האם הדבר פגע בתושבותו. בית המשפט קבע כי תכליתו של חוק הדיור הציבורי היא לתמוך בנזקקים, וכי אין לראות בהיעדרותו של העותר עקב מאסר תקופות אשפוז רפואי, אשר לא יפגעו ברצף שהותו. פסק הדין התבסס על מספר ראיות, ובהן דו"חות ביקור מעגלים שנתיים המצביעים על כך שהאב התגורר בגפו, שינוי כתובתו של העותר שמונה חודשים לפני מות אביו, ותשלומי שכר הדירה של האב שקיבלו הנחה לדיירים יחידים. המבקש טען כי שינוי כתובתו נבע מהעלמת נושה, אך בית המשפט הסכים עם המשיב כי הוא אינו יכול ליהנות מפעולה זו ובמקביל לטעון כי הוא מתגורר בדירה. בנוסף, מכתבי שכנים לפיהם העותר מתגורר בדירה משנת 2003 היו שנויים במחלוקת על ידי המשיב, אשר טען כי גם על פי מכתבים אלה, העותר לא מילא את דרישת שלוש השנים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתנו לעותר הזדמנויות רבות להציג את טענותיו וראיותיו בפני הוועדה, וכי החלטתם סבירה ומבוססת על ראיות מוצקות. לפיכך, העתירה נדחתה, כלומר העותרת אינה זכאית לזכויות של דייר ממשיך.