ע"פ 104/89

תקציר

בתיק מורכב שנסב סביב שוד בנק גדול בבנק הפועלים בירושלים, אישר בית המשפט העליון את הרשעותיהם של המערערים שהיו מעורבים בפשע, ודחה את ערעוריהם הן על הרשעתם והן על גזר דינם. המערערים, שפרצו לבנק ולכספות פרטיות רבות, טענו כי מעשיהם מהווים עבירה אחת בשל תוכנית פלילית יחידה והוצאה לפועל, ולא ריבוי עבירות. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, ונימק כי כל כספת שנפרצה מהווה מעשה גניבה עצמאי, שכן כל כספת שייכת לאנשים שונים, תוך הדגשת האינטרסים האישיים והנפרדים שלהם. בית המשפט יישם ניתוח עובדתי כדי לקבוע כי ניתן לחלק באופן מלאכותי את רצף המעשים הפליליים לעבירות נפרדות, ובכך דחה את הרעיון של מעשה יחיד מתמשך. עוד הדגיש בית המשפט את האינטרסים הנפרדים שנפגעו, וציין כי כל כספת מהווה "מקום" ייחודי וכי שלמותו הפיזית של רכושו של כל אחד מהבעלים נפגעה באופן עצמאי ללא גורל משותף בין הקורבנות. כתוצאה מכך, כל גניבה נתפסה כעבירה נפרדת, המצדיקה אישומים נפרדים. בגזר הדין לא מצא בית המשפט עילה לשנות את העונשים המקוריים, שנחשבו מידתיים לחומרת העבירות ולרקע הפלילי הנרחב של המערערים. גם ערעורה הנגדי של המדינה להחמרת הענישה נדחה, שכן בית המשפט סבר כי העונשים שהוטלו, על אף ששיקפו דרגת חומרה חריגה בעבירות רכוש, שירתו כראוי את מטרת ההגנה על הציבור והענשת האשמים.