ת"א 62075-11-20

תקציר

בית המשפט קיבל את הבקשה לחייב את חברת איגל, שהיא תובעת בתיק עם אחריות מוגבלת של בעלי מניות, להפקיד ערבות. בקשה זו הוגשה על ידי הנתבעים, אשר רצו שחברת הנשר תעמיד ערבות להבטחת הוצאותיהם במידה ויזכו בתביעה. על פי סעיף 353א לחוק החברות, לבית המשפט שיקול דעת להורות לחברה להעמיד ערבות כזו, אלא אם כן החברה הצליחה להוכיח את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם התביעה נדחתה או שנסיבות המקרה אינן מצדיקות את הפיקדון. השופט קבע כי חברת הנשר לא הוכיחה די הצורך את יכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות הנתבע, שכן היא רק סיפקה תעודת רואה חשבון מיושנת וטופס פחת, שלא הספיקו כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. זאת ועוד, החברה לא הצליחה לטעון כי נסיבות המקרה פוטרות אותה מהפקדת ערבות. באשר לסיכויי הצלחת התביעה, ציינה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת, ובמקרה זה חברת הנשר לא עמדה בנטל זה, שכן תגובת החברה עצמה לבקשה סתרה את טענותיה. למרות שהנתבעים לא פעלו בהתאם לנוהל הקבוע בתקנה 49(ד) בכך שפנו לחברת הנשר טרם הגשת הבקשה לבית המשפט, בחרה השופטת שלא לדחות את הבקשה על הסף בשל מחדל זה, ובמקום זאת החליטה שלא לחייב את התובע בהוצאות הבקשה. חברת הנשר נדרשת להפקיד 200,000 ₪ בתוך 30 יום כתנאי להמשך ההתדיינות, ואם לא תעשה כן, תביעתה תימחק.