תפ"ח 19809-01-10

תקציר

המנוחה, ראניה עמר, נמצאה מתה במשרדו של אביה, עם פצעי דקירה רבים. הנאשם, אחיה, מוחמד פארס, הואשם ברציחתה. עניינה של התביעה הסתמך כולו על ראיות נסיבתיות, לרבות עדותו של שכן שטען כי ראה את הנאשם במשרד זמן קצר לפני הרצח. עוד הציגה התביעה ראיות לפיהן לנאשם היה חתך באצבעו, וכי DNA של המנוח נמצא על חולצתו של הנאשם. ההגנה טענה כי ייתכן שהשכן טעה בזיהוי הנאשם, וכי ניתן להסביר את החתך ואת ממצאי הדנ"א בתמימות. רוב השופטים הגיעו למסקנה כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, וזיכו אותו. השופטת שרון-נתנאל, בחוות דעת חולקת, מצאה כי הראיות הנסיבתיות, ביחד, הצביעו באופן חד משמעי על הנאשם כעבריין, והיו מרשיעות אותו.