ת"א 41746-12-19

תקציר

סוכנת נדל"ן תבעה לקוחה דמי תיווך לאחר שהלקוחה רכשה בית שהסוכן הראה לה. הסוכנת טענה כי כמתווכת יעילה, היא זכאית לשכר הטרחה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הלקוח, והורה לסוכן לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הלקוח במקום. ההחלטה התבססה על הקביעה כי הסוכן לא היה הגורם היעיל לעסקה. תצהירה ועדותה של הסוכנת היו סותרים ולא הוכיחו כי הלקוח התחמק מבקשותיה או ניסה לעקוף אותה. יתר על כן, פעילותו של הסוכן הוגבלה להראות ללקוח את הבית ולא הוכיחה כל פעולה נוספת המצדיקה את דמי התיווך. גרסתה של הלקוחה לאירועים נחשבה אמינה, מה שמעיד על כך שהיא פנתה למתווך אחר משום שהסוכן המקורי לא עשה דבר כדי לקדם את המשא ומתן במשך למעלה מחודש. מתווך שני זה הצליח להניע את המוכר להוריד את המחיר המבוקש שלו, מה שהוביל לעסקה. מעשיה של הלקוחה לא הוכחו כחסרי תום לב, והיא לא הייתה מחויבת ליידע את הסוכן המקורי על המשך המשא ומתן שלה באמצעות מתווך אחר. ככלל, הנסיבות הצביעו על כך שתפקידה של הסוכנת המקורית לא היה מספיק כדי להצדיק דמי תיווך, ולכן תביעתה נדחתה.