ע"פ 1493/99

תקציר

המערער, פלוני, עמד בפני אישומים רבים הכוללים תקיפת אשתו, איומים, היזק לרכוש בזדון והפרת הוראה כדין. הוא הורשע בכל סעיפי האישום בבית משפט השלום בירושלים ונידון לעשרים חודשי מאסר. פלוני ערער על גזר הדין ועל גזר הדין וטען כי זכותו להגנה טובה נפגעה בשל ייצוג לקוי של סניגורו, וכי ההרשעה התבססה על עדותה הבלתי מהימנה של אשתו. עוד טען כי גזר הדין מוגזם. המשיב, לעומת זאת, תמך בממצאיו של בית משפט קמא ובגזר דינו. ערכאת הערעור דחתה את טענותיו של פלוני, ולא מצאה כל הצדקה לטענותיו בדבר ייצוג לקוי או הרשעה שלא כדין. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא לבסס את ההרשעה על עדותה של האישה, אשר נתמכה בקובלנות מיידיות, ראיות רפואיות וצו הגנה שהופר. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי תורת האסלאם אינה מתירה אלימות כלפי נשים וכי העונש הולם בהתחשב באופי ובמשך ההתנהגות המתעללת של פלוני. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי גזר דינו וגזר דינו של בית משפט קמא היו מוצדקים, ולפיכך דחה את הערעור והותיר את עונשו של פלוני על כנו.