עמ"נ 33434-10-16

תקציר

התיק נסוב סביב שלילת רישיונות ישיבה בישראל משני ילדים למשפחת מהגרים לא מתועדת, יחד עם הוריהם. המשפחה הגישה במקור בקשה להיתרים על סמך החלטות ממשלה המסדירות מתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים ובני משפחותיהם. עם זאת, בקשותיהם נדחו על ידי הוועדה הבין-משרדית בשל כניסתם הבלתי חוקית של ההורים לארץ. על דחייה זו הוגש ערעור, וועדת ההתנגדות לזרים פסקה לטובת המשפחה וקבעה כי הוועדה הבין-משרדית הייתה צריכה לשקול את טובת הילדים ולתת החלטה מנומקת. הוועדה לא עשתה כן ורק הגיעה למסקנה כי המשפחה לא הציגה כל סיבה הומניטארית מיוחדת לקבלת ההיתרים. לאחר מכן הובא התיק לבית המשפט העליון, שקיבל חלקית את הערעור. בית המשפט ביטל את ההחלטות הקודמות של הוועדה הבין-משרדית ושל בית הדין לעררים, וקבע כי הוועדה אכן לא מילאה אחר הנחיות ועדת ההתנגדויות ונתנה החלטה מנומקת כראוי. עוד נקבע כי המשפחה לא עמדה בכל תנאי החלטת הממשלה הרלוונטית, ולפיכך היה מקום להגדיר את עניינם כ"מקרה גבולי", שעדיין יכול להצדיק מתן מעמד. בעקבות זאת, בית המשפט העליון החזיר את התיק לוועדה הבין-משרדית להחלטה חדשה. החלטה זו צריכה להיות מפורטת ומנומקת, תוך התייחסות לשאלה האם המקרה של המשפחה מהווה מקרה גבולי ובהתחשב בכל הנסיבות האחרות, לרבות טעמים הומניטריים וטובת הילדים. לוועדה ניתן מועד אחרון של שלושה חודשים לקבלת החלטה זו, ובית המשפט פסק שלא להעניק למשפחה רישיונות ישיבה עד להחלטה חדשה זו. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות, והמזכירות הונחתה להודיע לצדדים.