ת"א 64725-06-17

תקציר

השופט דחה את התביעה נגד הנתבעים, שהיו חותניו של פושט רגל בשם בועז יונה, לאחר שמצא כי התובע – כונס הנכסים הרשמי שמונה על ידי בית המשפט במסגרת הליכי פשיטת הרגל של יונה – לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. התובעת ניסתה להוכיח כי יונה היה הבעלים של נכס מסוים בכפר שמריהו באמצעות הסכם קומבינציה עם הנתבעים, ולכן יש להעביר את הנכס לקופת פשיטת הרגל. עם זאת, השופט מצא כי הראיות שהציג התובע אינן מספקות וספקולטיביות, וכי גרסת הנתבעים לאירועים אמינה יותר. ראשית, השופטת ציינה כי התובע לא הביא עדות ישירה של יונה, שהיה עד מפתח, ואשר הסבריו היו יכולים להפיג את מסך העשן הסמיך מעל הנחות וחשדותיו של התובע. היעדר עדותו של יונה יצר ליקוי משמעותי בעניינו של התובע, שכן בית המשפט לא יכול היה להעריך את מהימנותו של יונה ואת אמיתות דבריו. יתר על כן, השופטת מתחה ביקורת על גישתו של התובע להציף את בית המשפט במסמכים רבים – רבים מהם אינם רלוונטיים או ניתנים לפרשנות – מבלי לספק הסברים ממי שיצר או ערך אותם. על התובע, כפי שהדגישה השופטת, היה הנטל להוכיח את טענותיו, אך הוא הסתמך על ספקולציות והסברים של עדים שלא ידעו ממקור ראשון על האירועים. באופן ספציפי, השופטת בחנה את דוחות ההון של בועז יונה לשנים 1997 ו-2002, שלטענת התובע הוכיחו כי יונה שילם למעלה מ-2 מיליון ₪ עבור בניית הנכס בכפר שמריהו. עם זאת, השופטת מצאה כי דברים אלה עולים בקנה אחד עם טענת הנתבעים כי יונה רק סייע להם בהשבחת רכושם, ולא הוכיחו כי הנתבעים חייבים לקרן פשיטת הרגל כספים כלשהם. השופטת דחתה גם את טענת התובעת בדבר קיומו של הסכם קומבינציה, אשר העניק לכאורה ליונה זכויות בעלות בנכס. טענת התובעת התבססה על ספקולציות, שכן לא היה העתק פיזי של הסכם כזה, וטענות התובע לגביו לא היו משכנעות. כמו כן, השופטת ציינה כי כל הסכם בנוגע לבעלות בקרקע מחייב מסמך בכתב, שלא סופק. השופט קבע כי הנאשמים הם זוג נורמטיבי שניסה לסייע לבתם ולחנם, וגרסתם לאירועים אמינה יותר. לסיכום, קבעה השופטת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ועל כן דחתה את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 40,000 ₪.