ע"פ 619/82

תקציר

בית המשפט העליון דחה עתירה לפסול שופט הדן במשפט פלילי. המערער טען כי השופט הפגין משוא פנים וחד-צדדיות, וציין מקרים בהם התערב השופט בחקירת עדים ופסל שאלות שהציג הסניגור. עם זאת, בית המשפט קבע כי מעשיו של השופט לא הצביעו על היעדר משוא פנים, אלא נבעו מסגנון החקירה של הסנגור עצמו, שיצר מתח וסכסוך מיותר. הודגש כי אין לפסול שופטים על סמך רגישויותיו הסובייקטיביות של הנאשם, אלא על סמך השאלה האם קיימת אפשרות ממשית אובייקטיבית למשוא פנים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי החלטות שגויות של השופט בנוגע לפסילת השאלה אינן מצדיקות את הדחתו של השופט, ועל הסנגור היה להישמע להוראות השופט ולשמור את טיעוניו לשלב הערעור. למרות שהשופט שגה בכך שלא סיפק נימוקים לסירוב לבקשת הפסילה, גם זה לא הצדיק פסילה. בית המשפט המליץ לסנגור להתנהל באופן שיפחית את הקונפליקט, ויבטיח שהמשפט יתנהל בצורה חלקה והוגנת. ככלל, הערעור נדחה מאחר שהמערער לא הביא ראיות אובייקטיביות למשוא פנים של השופט.