ת"א 32785-11-16

תקציר

השאלה המרכזית היא האם המבקשים הסכימו לשעבד את נכסיהם לבנק המשיב כאמצעי להגדלת קו האשראי הקבוע של תכנית העבודה שלהם, או שמא המשכון שימש גם להבטחת אשראי זמני. המבקשת, המיוצגת על ידי יוסף, טוענת את הראשונה ואילו המשיבה, המיוצגת על ידי יעל, טוענת את השנייה. מעדותו של יוסף עולה כי הסכמת המבקש למשכון הייתה אך ורק להגדלת האשראי הקבוע של תכנית העבודה, והדבר נתמך בשיחת וואטסאפ בין יוסף ליעל. יעל, לעומת זאת, מעידה כי הבנק לא הבטיח אשראי ספציפי ואי סדרים בחשבונו של המבקש הביאו לכך שהיה צורך באישור רטרואקטיבי להגדלות אשראי זמניות. למרות שהמבקשים שיעבדו את נכסיהם, מסגרת האשראי הקבועה בחשבונם צומצמה ולא הוגדלה. השופט מסיק כי המבקש הציג טענה לכאורה, כנדרש לסעד זמני. נראה כי הנכסים שועבדו בתנאי הגדלת מסגרת האשראי הקבועה, מה שלא קרה. נראה כי עדותה של יעל עצמה תומכת בכך. האג"ח עצמה אמנם לא מזכירה את תוכנית העבודה, אבל ההקשר הכולל - כולל שיחת הוואטסאפ ואישור ועדת האשראי - מציע את הקשר. השופט מציין כי המשיב לא הביא ראיות לגידול כלשהו בשורת האשראי, וההגדלות הזמניות בחשבון לא היו קשורות לכאורה לשעבוד הנכס. באשר למאזן הנוחות, השופט פוסק לטובת המבקש, בהתחשב בערכה המיוחד של הקרקע עבורם ובסיכוי הסביר שתביעתם תצליח. בקשת המשיב למכור את הקרקע נדחית בסעד זמני, כאשר השופט מציין כי ניתן למתן כל פגיעה בבנק באמצעות ערבויות מתאימות. למבקש ניתן צו מניעה זמני, עד להפקדת כתב התחייבות עצמית וערבות מזומן/בנקאית תוך 10 ימים, והעניין יחזור לבית המשפט להכרעה בתביעה העיקרית. הוצאות לא ייפסקו, אך ייחשבו בפסק הדין העיקרי.