ת"א 28312-12-16

תקציר

התובע, תושב פורידיס, הפעיל תחנת הימורים חוקית להימורי ספורט ולהגרלות. העסק התנהל במתחם משפחתי שאירח גם עסק הימורים בלתי חוקי לכאורה שהופעל על ידי אחיו של התובע. משטרת ישראל, במטרה להילחם בעסקי ההימורים הבלתי חוקיים, פעלה אשר הביאה להשעיית רישיון ההימורים של התובע. לאחר שורה של הליכים משפטיים, רישיונו של התובע הוחזר בסופו של דבר לאחר כשנתיים. לאחר מכן תבע התובע את משטרת ישראל בגין לשון הרע ונזקים שנבעו ממעשיהם, בפרט משני מכתבים מכפישים ששלחה המשטרה. במכתב הראשון, ממפקח משטרה, צוין כי העסק של התובע הוא מוקד חם לעבריינים ומשתמשי סמים, וכי התובע הורס משפחות בכך שהוא מרוויח מהימורים. כמו כן ביקש המפקח לשלול את רישיון ההימורים של התובע. המכתב השני, מפרקליטות מחוז חיפה, התייחס למידע מודיעיני שבידי המשטרה, ממנו עולה כי עסקיו של התובע שימשו להימורים בלתי חוקיים. מכתב זה ביקש גם לשקול את שלילת רישיונו של התובע. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי פרסומי הנתבע מהווים לשון הרע וללא הצדקה משפטית. השופטת ציינה את ההשלכות הקשות של הפרסומים, שהובילו להשעיית עסקיו של התובע למשך שנתיים. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובע להפסד הכנסה בסך 729,336 ₪, וקבעה כי התביעה אינה נתמכת ומעלה ספקות לגבי שקידתו של התובע בהקלת הנזק. תחת זאת, פסק בית המשפט לתובע פיצוי סטטוטורי בסך 40,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 35,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.