עמ"נ 49116-07-20

תקציר

הבעלים של כמה משרדים בתל אביב השכיר אותם לחברה שהפסיקה לשלם ארנונה, הידועה גם בשם ארנונה, ונכנסה לפירוק. משהשוכר לא שילם את המסים, פתחה העירייה בחקירה ומצאה כי המשרדים ריקים והשוכר עזב את הנכס. הבעלים טען כי השוכר הוא עדיין הדייר החוקי על פי הסכם השכירות, ולכן יש להטיל על השוכר את האחריות למיסים. עם זאת, השופטת הסכימה עם קביעת העירייה כי הבעלים הוא המחזיק בפועל בנכס ואחראי למיסים, שכן לשוכר חדל להיות קשר משמעותי עם המשרדים. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהמשרדים ננטשו, השוכר לא השתמש בהם לפעילותו, והבעלים לא מימש את זכותו לבטל את החוזה. יתר על כן, לבעלים הייתה שליטה מתי לבטל את החכירה, מה שלא אמור להשפיע על גביית הארנונה. השופט דחה גם את טענתו החלופית של הבעלים לסווג מחדש את הנכס כדי להפחית את שיעור המס, שכן השימוש בפועל במשרדים לא הצדיק שינוי בסיווג. כתוצאה מכך, השופט קבע כי הערעור על החלטת העירייה להטיל על הבעלים את האחריות למיסים לא צלח, והורה לבעלים לשלם הוצאות משפט.