רע"א 40/23

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט בקשה של אודצ'י לסעד זמני נגד מטא בנוגע להסרת הפרסומות שלה שהפרו לכאורה את מדיניות ההימורים של מטא. הפרשה נסובה סביב השאלה האם הפרסומות של אודצ'י מהוות הימורים לפי הכללים של מטא. אודצ'י טענה כי העסק שלה, שכלל מכירת כרטיסי הגד באינטרנט, אינו הימורים וטענה כי בית משפט מחוזי קבע בעבר כי פעילות כזו חוקית. למרות טענותיה של אודצ'י כי לא קיבלה אישור מראש ובכתב, כנדרש, וכי מודעותיה הוסרו שלא כדין, התמקד בית המשפט בשני גורמים מרכזיים: סיכויי תביעתו של אודצ'י ומאזן הנוחות הנוגע לסעד זמני. בית המשפט מצא כי לתביעה של אודצ'י אין סיכויי הצלחה גבוהים, שכן היה עליה להתגבר על מכשולים משמעותיים כדי להוכיח שהמדיניות של מטא אינה חלה. באשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי אודצ'י לא הראתה שייגרם לה נזק בלתי הפיך ללא סעד זמני, שלא ניתן לפצות אותו כספית. מנגד, אכיפת ההקלה תאלץ את מטא להפר את מדיניותה. בנוסף, הראיות של אודצ'י לפגיעה, כולל סגירה אפשרית של עסקים ופיטורי עובדים, לא היו מספיקות בשל היעדר נתונים תומכים מפורטים. למרות שבית המשפט קמא העניק בתחילה סעד שהתבסס בחלקו על נימוקים פרוצדורליים נגד מטא, בית המשפט לערעורים חלק על כך, והגיע למסקנה כי הפגיעה הפוטנציאלית ביכולתה של מטא לקיים את מדיניותה היא משמעותית וקשה לכימות כספי. בכך הפך בית המשפט לערעורים את ההחלטה הראשונית להעניק סעד זמני והורה לאודאצ'י לשלם את הוצאותיה המשפטיות של מטא.