תפ"מ 18142-04-24

תקציר

השופט פסק לטובת טענת התובע כי על הנתבעים לפנות את הנכס המושכר ברחוב המפעל 3, אזור התעשייה אור יהודה, הידוע גם בשם גוש 6226, מגרש 33. החלטה זו התקבלה על סמך מספר סיבות מרכזיות. ראשית, השופטת הסבירה כי על מנת שתביעת סילוק מקרקעין תצליח, על התובע להוכיח את זכות החזקה שלו ואת חוסר זכותו של הנתבע לתפוס את הנכס האמור. התובע אינו צריך להוכיח בעלות מלאה בנכס, די להוכיח את זכותו להחזיק בו. במקרה זה, למרות עמימות מסוימת באשר להיקפן המדויק של זכויות התובעים, נחה דעתם של השופטים כי יש להם זכות החזקה. שנית, באשר לזכות הנתבעים להחזיק בנכס, הסכימה השופטת עם טענת התובעת כי הנתבעים אינם יכולים לתפוס כדין את חוזה השכירות על סמך הסכם השכירות עליו חתמו עם התובעת, במיוחד לאחר שהכירו בזכויות התובעת בהסכם האמור. טענת הנתבעים כי היה להם מקור חזקה חוזי נוסף, לכאורה תשלום דמי שכירות לצד שלישי, מר גאקי, לא התקבלה. השופטת הדגישה כי טענה זו נעדרת ראיות מוצקות, והנתבעים לא הציגו כל הסכם שכירות או עדות של מר גקי לתמיכה בתביעתם. זאת ועוד, פסק הדין שהציגו הנתבעים בנוגע לזכויותיו של מר גאקי לא ביסס כל זיקה לנכס המושכר הנדון. עוד ציינה השופטת כי הימנעותם של הנאשמים מלהציג ראיות מכריעות עלולה לפעול לרעתם, מה גם שמדובר בראיות נגישות לכאורה. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי זכותו של התובע לדרוש את מסירת הנכס המושכר, והנתבעים לא הוכיחו כל בסיס חוקי לכיבושם. לפיכך, תביעת הפינוי התקבלה, והנתבעים חויבו לפנות את הנכס ולפצות את התובע בגין הוצאותיהם ודמי השכירות.