ת"א 5833/05

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נוגעת לחתימת ערבות על ידי שלושה צדדים, שהיו אמורים לערוב ביחד ולחוד לחובה של חברה בשם טוטו זהב, אשר שכרה מהתובעת, רמפה, נכס שישמש כמועדון לילה. לאחר שהשוכר הפסיק לשלם דמי שכירות ופינה את המקום, דרש רמפה תשלום מהערבים. אחד הערבים, אלקובי, שילם 75 אלף שקל וטען כי סכום זה הוא היקף הערבות המוגבל שלו, אותו קיבל רמפה. הערב השני, לוי, טען כי יש להגביל גם את הערבות שלו ל-75 אלף שקל, שכן הערבויות אמורות להיות מקבילות, או לכל היותר עליו לשלם שליש מהחוב, כפי שחתם הערב השני, צרום, על השליש הנותר. תחילה מתייחס השופט לשאלה מי נכח בישיבה שבה חתם אלקובי על הערבות, וקובע כי רק אלקובי, צרום ויאיר הדר (מטעם רמפה) נכחו, בהתבסס על עדויות לא עקביות של הצדדים המעורבים, מותו של צרום והסבירות שלוי הערב, הערבות הנותרת, היה מקבל הודעה לו היה נוכח. לאחר מכן עובר השופט לדון בשאלה העובדתית האם הצדדים התכוונו להגביל את הערבות ל-75 אלף שקל לכל הערבים, או רק לאלקובי. השופט מוצא כי התוספת למסמך הערבות המגבילה אותו לסכום מסוים נעשתה בנוכחות אלקובי וצרום, ובהסכמתם, תוך ציון כי הנוסח המקורי הגיוני יותר מבחינה דקדוקית, וכי אלקובי מעולם לא הזכיר הסכם כזה בהליכים משפטיים קודמים. עוד מציינת השופטת כי אין זה הגיוני שרמפה תסכים לערבות מוגבלת שכזו, וכי לוי לא יכול היה לדעת על המגבלה, שכן הוא לא עודכן ולא היה לו תפקיד ניהולי בחברה השוכרת. בהתייחס לשאלה הנורמטיבית, דן השופט בפסיקה הקיימת בדבר ביטול ערבויות עקב אי השגת חתימות כל הערבים המיועדים על ידי הנושה, וקובע כי לוי אינו פטור מערבותו לחלוטין, אלא עליו לשלם שני שלישים מיתרת החוב, כפי שסבר באופן סביר כי הערבים האחרים יחתמו עליו, ונפגע מכך שלא עשו כן, ואיבדו את הזכות לדרוש מהם לגמול לו לפי חלקם. לאחר מכן מחשב השופט את סך החוב של טוטו זהב, המסתכם ב-552,121.34 שקל נכון לסוף דצמבר 2005, וקובע כי על לוי לשלם שני שלישים מסכום זה, בניכוי 75,000 ₪ שכבר שולמו על ידי אלקובי, בתוספת ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות, ובסך הכל 318,080.89 ₪. החלטה זו מתקבלת בהיעדרם של הצדדים, והשופטת מציינת כי היא שקלה את כל ההליכים הנדרשים כדי שלוי יאמר את דברו בבית המשפט.