ע"א 57293-05-17

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה לדחות על הסף תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים. התביעה התייחסה לגניבה הנטענת של רכבו של המערער ולהימנעותם של המשיבים – רשויות המדינה האחראיות לרישום כלי רכב גנובים – לרשום את הרכב הנדון כגנוב. דחיית הערכאה הנמוכה יותר התבססה על מספר טעמים, ובהם היעדר סמכות, אי מיצוי סעדים מנהליים והיעדר יריבות בין הצדדים. המערער טען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שאימץ את טענות המשיבים מבלי לערוך בירור ראוי. באשר לסמכות השיפוט, ביקשה המערערת הצהרה כי רכבה נגנב וכי על המשיבים לתקן את הרישומים הרלוונטיים. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי טענה זו מחייבת ערעור מהותי על ההחלטה לסגור את חקירת המשטרה, אשר חרגה מסמכותו של בית משפט השלום. עוד נטען, כי היה על המערערת לערער במישרין על ההחלטה המנהלית שלא לרשום את הרכב כגנוב, והימנעותה מכך גרמה לכך שלא יכלה לנקוט בהליך תקיפה עקיף באמצעות תביעה אזרחית. זאת ועוד, טענו המשיבים כי הם אדישים לבעלות על הרכב וימלאו אחר כל פסק דין שיכריז על הבעלים החוקיים. המערערת עמדה על כך שהמשיבים היו צריכים לפעול על פי תלונתה בלבד ולתקן את המרשמים בהתאם. בית המשפט שלערעור הסכים עם המשיבים בנקודה זו, ואישר כי בית משפט השלום נעדר סמכות לחייב את המשיבים לשנות את הליכי הרישום שלהם. הערעור התקבל בחלקו, והתיק הוחזר לבית משפט השלום עם הוראות לתקן את כתב התביעה ולהמשיך ולבחון את התביעה נגד המשיב 2 בעילה של רשלנות. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והפיקדון הוחזר למערערת.