ע"פ 1153/15

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נאשם שהואשם ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. הנאשם טען כי יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל שכרות, חלקית או מלאה, בעת ביצוע העבירה, לפי סעיף 34י לחוק העונשין. בית המשפט בחן בדקדקנות את הראיות שהוצגו והגיע למסקנה כי הנאשם היה מודע למעשיו ולתוצאותיהם ופעל ברצון ובכוונה. עדויות עדי התביעה, לרבות אלה שנכחו בעת ביצוע העבירה ולאחריה, כמו גם דבריו של הנאשם עצמו, הצביעו על כוונתו ומודעותו, תוך שלילת טענת השכרות. כמו כן, בית המשפט קבע כי מחדלי חקירה של המשטרה, כגון אי ביצוע בדיקת דם לקביעת רמת האלכוהול בדמו של הנאשם, לא פגעו באופן משמעותי ביכולתו של הנאשם להוכיח את חפותו. בית המשפט הדגיש כי הגנת השכרות דורשת ראיות מוצקות לאי מודעותו של הנאשם למעשיו עקב שכרות ולא רק להימצאות אלכוהול בדם. מאחר שהנאשם לא הביא ראיות כאלה, ובהתחשב בתשתית הראייתית הכוללת, דחה בית המשפט את הערעור על הכרעת הדין, ואישר את ההרשעה ברצח בכוונה תחילה. עם זאת, פסק הדין בהיבט הפיצוי הכספי של פסק הדין נותר שמור עד לתוצאות דיון נפרד. השופטים י' דנציגר וא' ברון הסכימו עם ההחלטה.