ו"ע 75030-05-23

תקציר

ועדת הערר דחתה ערר על החלטת רשם הקבלנים לדחות בקשה להגדלת סיווג המערערת מ-100(ג)(4) ל-100(ג)(5) בפנקס הקבלנים. הבקשה נדחתה משום שהמערערת לא הציגה ראיות משכנעות לכך שהשלימה את העבודה במידה הנדרשת. על פי החוק, קבלן יכול לבצע רק פרויקטים של בנייה שהיקפן הכספי מתאים לסיווגם. סיווגה הנוכחי של המערערת, 100(ג)(4), מאפשר לה לבצע פרויקטים שעלותם עד 31,774,000 ₪ או בנייה של עד 10,000 מ"ר. הסיווג לפיו ביקשה המערערת לרשום, 100(ג)(5), חל על מאזניים בלתי מוגבלים. הוועדה מצאה כי המערערת לא הוכיחה את ההיקף הכספי או המומחיות המקצועית הנדרשים כדי לזכות בסיווג הגבוה יותר. מהראיות שהוגשו עולה כי המערערת חתמה על חוזה לבניית שני בנייני מגורים הכוללים 75 דירות בסך הכל, בשווי של כ-60 מיליון ₪. היקף עבודה זה חרג בבירור מסווגו הנוכחי של המערער ואכן, כל סיווג נמוך מ-100(ג)(5). הוועדה קבעה כי המערערת חילקה שלא כדין את היקפו הכספי הכולל של הפרויקט לחלקים קטנים יותר כדי לנסות להתאים אותו לסיווגו הנוכחי. זאת ועוד, החוזה נחתם כאשר המערערת החזיקה בסיווג נמוך יותר, 100(ג)(3), אשר התיר לה לבצע פרויקטים בשווי של עד 15 מיליון ₪ או 5,000 מ"ר. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת ביצעה עבודה בלתי חוקית ואינה יכולה להפיק תועלת מעבודה זו כדי לשדרג את סיווגה. המלצות הוועדה המקצועית המייעצת, שאומצו על ידי רשם הקבלנים, נמצאו סבירות ותואמות את החוקים והתקנות הרלוונטיים. ועדת הערר כפופה בדרך כלל לשיקול דעתם המקצועי של גופים אלה. במקרה זה, לא הייתה עילה להתערב בהחלטותיהם, במיוחד לאור החשיבות להבטיח כי רק קבלנים מוסמכים כראוי יורשו לבצע פרויקטים של בנייה להגנה על הציבור וצדדים שלישיים. המערער חויב בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.