ס"ע 36750-10-19

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע את מעסיקו, הנתבעת, על כך שלא שילמה לו בהתאם לחוקי העבודה ולהסכמים הקיבוציים. הנתבעת טענה כי עיסוקם חורג מתחום דיני העבודה הרלוונטיים. בית המשפט הסכים עם אפיון עיסוקם של הנתבעים וקבע כי צו ההרחבה בענף התחבורה אינו חל על עניינם. עוד טען התובע כי הנתבעת לא מסרה לו הודעה בכתב על תנאי העסקה, דבר שהנתבעת הכחישה. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה והורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪. לאחר מכן פנה בית המשפט לסוגיית קביעת שכרה של התובעת ומצא ליקויים בחישובי שכרה של הנתבעת, לרבות שכר שעתי לא עקבי ותיוג לא תקין של בונוסים. בית המשפט החליט כי רכיב "בונוס שוטף" ייחשב כחלק משכר הבסיס של התובע והשתמש בסכום זה לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות של התובע. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 1,099.07 ₪ הפרשות לפנסיה ופיצויים, 3,571.74 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו ו-2,079 ₪ דמי הבראה. סכומים אלה הוצמדו לריבית מיום הגשת התביעה. באשר לנסיבות התפטרותו של התובע, קבע בית הדין כי אין לראות בכך פיטורים כדין המזכים אותו בפיצויי פיטורים. טענת התובע כי תנאי העבודה הירודים אילצו אותו להתפטר לא הייתה משכנעת, מה גם שהוא המשיך לעבוד אצל הנתבעת מספר פעמים לאחר האירועים הנטענים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולנתבע לא ניתן קיזוז בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על התפטרותו של התובע, שכן בית המשפט מצא כי לנתבע לא נגרם כל נזק. חוב פסק הדין נושא ריבית מיום הגשת התביעה. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.