ת"א 1917-05-18

תקציר

מדובר בתובע שנפגע בתאונת דרכים והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בדרישה לפיצוי מהנתבע, המבטחת של השימוש התחבורתי ברכב המעורב בתאונה. השופטת פתחה בסיכום נסיבות התאונה, ההסכמות וחילוקי הדעות בין הצדדים והנכות הרפואית של התובע עקב התאונה. לאחר מכן, דנה השופטת בהרחבה בהכנסותיו של התובע לפני ואחרי התאונה, ומצאה כי התובע לא סיפק תמונה מדויקת ומלאה של מצבו הכלכלי, דבר המטיל ספק באמינותו. השופטת בחנה גם את נכותו התפקודית של התובע, בהתחשב בעבודתו ובהשתכרותו לאורך השנים, והגיעה למסקנה כי היא נמוכה מהנכות הרפואית שלו, וקבעה אותה על 10%. בהמשך לראשי הנזקים, קבעה השופטת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר שכן לא הוכיח ירידה כלשהי בהכנסתו בעקבות התאונה. עם זאת, השופטת פסקה לו פיצוי בגין אובדן השתכרות עתידית, תוך חישוב כושר ההשתכרות העתידי של התובע כפי שלושה מהשכר הממוצע במשק כיום, וכתוצאה מכך נוכו בסך הכל 167,617 ₪ משכרו העתידי של התובע. השופטת התייחסה גם לתביעות התובע להוצאות רפואיות ונסיעות, עזרה לזולת וכאב וסבל. בניכוי הסכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 146,631 ₪. לבסוף, השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות אחרות הקשורות לבית המשפט, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן ניתנה לתובע הזכות לערער על פסק הדין כפי שמתיר החוק.