ת"צ 43231-02-17

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ודחה אותה בהיעדר עילת תביעה אישית מצד המבקש. המקרה נסוב סביב תנאיו של הסכם "ליסינג רכב" בין המבקשת לבין המשיב, כאשר המבקשת השתמשה ברכב בחכירה ולאחר מכן מימשה את האופציה למכור אותו באמצעות המשיב לצד שלישי. המבקשת ערערה על כך שלא מילאה התחייבות לתשלום אגרת רישיון עבור השנה הרביעית לאחר שטענה כי מעולם לא מימשה את אופציית הרכישה במלואה. למרות שהכחישה בעלות, היא חתמה על מסמכים המאשרים את המכירה לצד שלישי, כאשר התמורה מימנה עסקת ליסינג חדשה, ובכך חייבה אותה לשלם את העמלה. בית המשפט מצא כי המבקש התכוון להפריד בין עסקאות 2013 ו-2016 באופן מטעה, ועלול היה להגיש את הבקשה בחוסר תום לב. בית המשפט הדגיש כי תובענה ייצוגית תקפה דורשת יסודות עובדתיים ומשפטיים יסודיים, שהיו חסרים במקרה זה. משכך, נדחתה תביעת המבקש, לא הוזמנה החלפת התובע הייצוגי, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, דבר שהדגיש את הצורך בתום לב פרוצדורלי בהגשת תובענות ייצוגיות.